דלעת

צמח חד שנתי ממשפחת הדלועיים.
קיימים שני מיני דלעת הראויים לאכילה, דלעת גדולה CUCURBITA MAXIMA ודלעת שדה C. PEPO.
דלעת גדולה מקורה באמריקה הדרומית, בעלת קנוקנות מסתעפות, עלים מפורצים לאונות מעוגלות, פרחים חד מיניים בצורת פעמון, גבעול חלק וצבע פרי מכחיל. גודל הזרעים 15-12 מ"מ.
דלעת השדה מקורה במקסיקו, פריה כתום, אונות עליה מחדדות, עוקץ הפרי והפרחים מזוות, הפרחים צהובים הגבעול שעיר, וגודל הזרעים - 25 מ"מ.
פרי דלעת השדה יכול להגיע עד ל- 50 ק"ג. ברם, הטובים יותר למאכל, הם דוקא אלה ששוקלים בין 40-30 ק"ג.
פרי הדלעת קרוב לצמחי הגן קישוא, מלפפון, מלון, אבטיח וקרא ונכללת בין גידולי מקשא.
מונח זה נגזר מין הירק "קישוא", שהיה בעבר גידול חשוב משאר פירות הגן.
פרי הדלעת- בשרה מוצק, עתיר סיבים, ויטמינים- במיוחד ויטמין A ו,C- מינרלים- במיוחד אשלגן וסידן, ובעל ערך רב במטבח.
את הפרי מאדים, מבשלים, אופים, משמרים בצורת קוביות, בסירופ סוכר ותוספת חומצת לימון, ממחים ומכינים פשטידות, עוגות ועוגיות.
רכישה:
בחרו דלעת כבדה ושלמה בעלת קליפה נקיה ללא נקודות רכות. בשר הפרי צריך להיות מוצק.
איחסון:
במקום קריר אפל ויבש. השתמשו בפרי תוך יום או יומים אחר הרכישה. לפני שתאחסנו אותה, הסירו את הסיבים ובדקו לפני השימוש אם בשרה מוצק.
תכונות רפואיות:
הדלעת מסייעת בריפוי דרכי השתן, ולה ערך במקרה מיימת. היא מיטיבה עם כלי הדם, מרפה אותם, ומסיעה עם הדם יסודות מזון. הודות לכך, מסתייעים בה אנשים עם בעיות טחורים, לחץ דם נמוך ובעיות שונות בכלי הדם. תוקף פעולתה ניכר כשמצרפים לה תאנים + ויטמין C קומפלקס. היא מטיבה עם מקרה לחץ דם גבוה שמקורו במתח ועצבנות פנימית. זקני תימן החשיבוה כפרי השומר על תקינות העור, ובעיניהם נחשבה הדלעת כטובה לדלקות במעיים ולתולעים.
לדעת "מרפא הבשם" בערך דלעת, דלעת המבושלת עם בשר שמן, מחזקת את הגוף וטובה לתשושים ומבריאים.
לדעת הרמב"ם, הפרי הוא בעל תכונות של "קר ולח" ומתאים לאכלו בימות החמה.
דלעת מבושלת- ברכתה האדמה. חיה- שהכל, כיון שאין רגילות לאוכלה בדרך זו. אם ברך עליה אדמה, יצא בדיעבד, כיון שלא שיקר בברכתו. הוא הדין בדלורית.