דף הבית / חנות / מאמרים / אודיו / פורום

מערכות הגוף

הגוף בנוי מעשר מערכות. אנו צמצמנו את המערכות והעמדנו אותם על שמונה שהוא המספר הממוצע בין שתי הדעות העיקריות, הגורסות עשר או שבע מערכות. "חכמת הקדש" אף הוא מצמצם את המערכות לשבעה , ואנו נקטנו בשמונה כדי לא לבלבל את הקורא הממוצע בהפרדות שונות ובחילוקים שונים.

שמונה המערכות הם:
מחזור הדם:
תפקידו להעביר את הדם אל כל חלקי הגוף דרך מערכות של עורקים וורידים. מחזור הדם מתחיל את פעולתו בלב.
הדם הוא נוזל החיים,"כי הדם הוא הנפש" (ויקרא), והוא ממלא בגוף תפקידים רבים. העיקריים שבהם: מספק חמצן וחומרי מזון לרקמות הגוף, מרחיק חומרי פסולת הבאים בעקבות חילוף החומרים, המופרשים בסופו של דבר על ידי הריאות והכליות. הדם הופך את החיידקים ואת הנגיפים לבלתי מזיקים, והוא סוגר את הפצעים שבכלי הדם על ידי קרישה.

מערכת הלימפה:
המערכת הלימפתית מזרימה נוזל צלול, צהוב – בהיר, שמכיל חומרי מזון, אנזימים ומלחים, אל כל תאי רקמות הגוף. במסלולם של כלי הלימפה שוכנות בלוטות מיוחדות, בלוטות הלימפה. הבלוטות פועלות כמסנן ללימפה, והן מונעות מעבר של חיידקים וחומרים מזיקים אחרים אל הדם. האבר העיקרי של מערכת הלימפה הוא הטחול.

מערכת איברי המין והשתן:
איברי המין אחראים ליצירת חומרים, שתפקידם המשכיות החיים. אברי השתן- תפקידם להרחיק מן הגוף את חומרי הפסולת שנוצרו בכליות. איברי המין הם: הפין האשכים אצל הגבר, הרחם, השחלות והחצוצרות אצל האישה. אברי השתן הם שתי הכליות, מסלולי השתן שמרכיביהם הם אגן הכליה ומובילי השתן, שלפוחית השתן והשופכה.

מערכת ההורמונים:
אחראית להפרשת חומרים כימיים המיוצרים בבלוטות מיוחדות בגוף. חומרים אלו מוזרמים ישירות לתוך זרם הדם, המעביר אותם לרקמות. האברים העיקריים של מערכת זו הם: הלבלב, בלוטת התריס, יותרת הכליה, ספיח, ויותרת המוח, הרת ובלוטות המין. למערכת זו ניתן לשייך את השיער.

מערכת הנשימה:
אחראית לקליטת חמצן מן האוויר ופליטת פסולת, המכונה בשם דו תחמוצת הפחמן. האברים העיקריים שלה הם: הקנה, הראות, הסרעפת ומרכז הנשימה שבלשד המוח.

מערכת העצבים:
אחראית להעברת מידע מן החושים אל המוח ולהעברת הוראות מן המוח אל הגוף. מערכת זו איבריה העיקריים הם: המוח, המוח הקטן וחוט השדרה. המערכת מתחלקת לשני חלקים עיקריים: מערכת העצבים הסימפאתית והפאראסימפאתית. למערכת זו יש לצרף את העור, שבו נמצא מרכזים עצביים.

מערכת השלד והשרירים:
השלד תפקידו לספק מסגרת חזקה לגוף, ולתמוך ולהגן על האיברים הפנימיים ועל השרירים.
השלד כולל את הגולגולת, עמוד השדרה, עצם החזה, הצלעות, עצמות הגפיים העליונות, עצמות השכמה, עצמות הבריח, עצמות הגפיים התחתונות ועצמות האגן.

מערכת העיכול:
כדי שהגוף יוכל להפיק תועלת מן האוכל שנאכל, חייב האוכל להיהפך ממזון מוצק לחומר נוזלי, ולהשתמש בו כחומר בנין לגוף וכמקור לאנרגיה (כח). השינוי, שנעשה במזון שאנו אוכלים, נקרא בשם עיכול. בתהליך חשוב זה משתתפים אברים רבים וכל האיברים הללו שייכים יחד, למנגנון מורכב היוצר את מערכת העיכול.
פעולת העיכול אינה מסתימת בכך, אלא היא מפרידה את חומרי המזון הבלתי מעוכלים והבלתי דרושים לגוף, ופולטת אותה בצורת חומר מוצק דרך פי הטבעת.
האיברים השייכים למערכת העיכול הם: הפה, השניים הטוחנות, בלוטות הרוק, בית הבליעה, הושט, הקיבה, המעיים הדקים, המעיים הגסים, הלבלב, הכבד וכיס המרה.
איברי מערכת העיכול מהוים חטיבה אחת, פרט לכבד, כיס המרה והלבלב. כיס המרה, בעצם, אינו איבר נפרד אלא הוא חלק מן הכבד, אך הוא נחשב כאבר בפני עצמו, כיון שהוא נושא תפקיד חשוב בתהליך העיכול. על אף שמערכת העיכול היא חטיבה אחת, לכל חלק וחלק ממנה תפקיד אחר בתהליך העיכול.
פעולת העיכול מתחיל ברגע שאנו טוחנים את המזון בשינינו, ולועסים אותו בפינו. מגע המזון ברקמת הפה, שולח אותות אל המוח שמודיע לבלוטות רוק מסוימות להתחיל מיד בפעולה.
בעת שהשיניים טוחנות את המזון ומפרקות אותו ,הרוק מרככו ומסייע בעקבות האנזים שהוא מכיל- עמילאז (פטיאלין), לפרקו לסוכרים קטנים יותר, ומאפשר לחלקי המזון הטחון להמשיך בדרכו. בפרוק חלקי המזון מתחיל עיכול הפחמימות.
כשהשינים סיימו את מלאכתן, הלשון עוזרת למזון להתגלגל לכוון בית הבליעה שנקרא גם לוע. בלוע שהוא החלק האחורי של חלל הפה, נתחב המזון בושט. אל בית הבליעה נפתחים הקנה והושט. בעת תחיבת המזון, כיסוי של צינור הקנה נסגר ומאמץ את המזון לבחור בדרך הנכונה כדי להיכנס לשלב הבא שבמסע. עד שהמזון לא עבר את בית הבליעה, תהליך העיכול היה תלוי בנו, מרגע שהמזון נתחב בושט, אין תהליך העיכול תלוי ברצוננו.
דרך הושט עובר המזון הלעוס אל הקיבה. תהליך העברת המזון מן הושט אל הקיבה נעשה בעזרת קצוות של עצבים המכווצים את הושט ועוזרים בכך להעברת המזון אל הקיבה. תנועה גלית זו קרויה "ניעות המעיים".

ה ק י ב ה :
מקומה של הקיבה בגוף האדם אינה ידועה לרב האנשים. אם נשאל סתם אדם "היכן הקיבה נמצאת"? בודאי יאמר באזור הטבור. אך למעשה, מקומה הוא גבוה יותר, מונח כמעט כולו בצדו השמאלי של הגוף מתחת לסרעפת, ומוגן עלי ידי הצלעות התחתונות של בית החזה.
הקיבה אורכה כ- 25 ס"מ ורחבה תלוי בכמות האוכל המצוי בה. כשהקיבה מלאה היא מתרחבת והיא יכולה להכיל בין ליטר מזון לשנים, וכשהיא ריקה היא דומה לבלון שהוציאו את האוויר ממנו. בקיבה קיימים שני סוגי שרירים: האחת סוגרת את מבוא הקיבה בחזרה אל הושט, ואילו האחרת, מונעת את המזון מלהיכנס אל המעי הדק, כל זמן שאין שם די מקום.
קודם שנכנס המזון לקיבה, הוא עבר תהליך ראשוני של עיכול ע"י הרוק, וכשהוא בקיבה עובר שלב נוסף של עיכול אך הרבה יותר מסיבי.
העיכול נעשה בשני אופנים:
א. באופן כימי על ידי חומצת מימן כלורית הידועה גם בשם חומצת מלח, פפסין, הורמונים ואנזימים שונים התוקפים את המזון שבקיבה עד בלי היכר ומכשירים אותו .
ב. פירוקם לחומרים כימיים אחרים בצורה הדרגתית והפיכתם לחומר אחר. דוגמא לכך הפסולת החנקנית, שנהפכת בדם לשתנן, ומורחקת מן הגוף על ידי הכליות.

הכבד:
הכבד, מלבד היותו איבר שאוגר בתוכו דם, ובעצם "כולו" דם, יש לו תפקיד חשוב למערכת הדם בהיותו "בית זיקוק" של הדם על ידי הרחקה ממחזור הדם- חיידקים, וירוסים, טוקסינים פנימיים, מכלולי אנטיגנים וחלקיקים אחרים.
לא רק הכבד "מזקק" את הדם אלא אף מיץ המרה, שמסנתז ומפריש הכבד בכל יום על מנת לקלוט לתוכו שומנים, מוססים וויטמינים A, D, E, K, המוססים בשומן, מזקק את הדם. בעם שמופרש ברובו מיץ המרה אל תוך המעים, הוא מחסל בדרכו ביעילות רבה חומרים רעילים רבים.
לכבד נודעת חשיבות מטבולית עצומה. לולא הוא, חילוף החומרים של הפחמימות, השומנים והחלבונים היה פגום, כיון שהוא מעורב בצורה מסובכת בקליטתם.
לולא הוא, גורמים פיסיולוגיים רבים, המשפיעים על כל חילוף החומרים, לא היו קיימים. לולא הוא, תרכובות כימיות שונות, שהגוף כבר אינו זקוק להן, כגון ההורמונים- תירוקסין, קורטיזול, אסטרוגן ואלדוסטרון לא היו מתפרקים, והחומרים הרעילים שקלט הגוף כגון סמים וקוטלי חרקים, וכן מה שמייצר הגוף כגון היסטמין- היו מונצחים בתוך גופו של האדם, והיו מרעילים אותו.
חלק מהעבודה הנפלאה הזו נעשית עם תהליך ייצור מיץ המרה בתוך הכבד, ומכאן חשיבות שלמות כיס המרה כאיבר הפרשה.
לכבד נודעת חשיבות בייצור המרה. המרה אינה מיץ עיכול אמיתי, כיון שאין בה אנזימים, ואף על פי כן רבה חשיבותה לעיכול. אילולא הימצאותה לא היה מתאפשר עיכול השומנים. הימצאות המרה במעי מכשירה את הקרקע לפעולת האנזים ליפאזה, המיוצר בלבלב, בכך שהיא מפצלת את השומנים לטיפות זעירות עוד קודם פעולתה של הליפאזה הממשיכה את פעולתה. המרה מיוצרת בכבד ברציפות, אך היא מוזרמת למעי הדק רק מפעם לפעם, ב"גלים" נפרדים.
מלבד חומצות המרה מכיל מיץ המרה צבעוני מרה וכולסטרול. צבעונים אלו אף הם מיוצרים בכבד מפסולת צבען הדם ההמוגלובין, והם אחראים על צבעה החום של הצואה.

אנו נזקקים לכבד גם לתפקודה האופטימלי של מערכת החיסון, כיון שבלעדיו רוב הלימפה שבגוף לא היתה מיוצרת, ושלמותה היתה נפגמת, כיון שהיא תלויה רבות בסוגים מיוחדים של מאקרופאגים- תאי KUPFFER הקיימים בכבד. אלה אחראים לסינון חיידקים ונגיפים שמריים כגון CANDIDA ALBICANS ותרכובות רעילות זרות, המסתננות עם עיכול המזון והתרוקנות מערכת הקיבה והמעיים.
יעילותם של התאים מותנית בפעילותו האופטימלי של הכבד. כאשר הם יעלים, הם מכתרים והורסים חיידק בודד בפחות ממאית השניה. .

.