דף הבית / חנות / מאמרים / אודיו / פורום

בריאות ומחלה

 
ביסודה של כל שיטה קיימת תפיסה מסוימת של בריאות ומחלה.
המושגים בריאות ומחלה הם נקודות מוצא לכל דיון בנושאי ריפוי וטיפול.
המושג מחלה נתפס ברפואה הקונבנציונלית בדרך זו: סטייה פיזית או ביוכימית, הבאים לידי ביטוי בסימנים אובייקטיביים, שהרופא יכול להבחין בהם כגון: חיוורון, דופק מהיר, אישונים מורחבים, מישוש וכדומה, או ע"י בדיקות במכשירים המודדים רמות סוכר לחץ דם ועוד. מחלה- הגדרתה המדויקת היא אובייקטיבית. בד"כ סימנים סובייקטיביים, תחושת הפציינט: כאב, חרדה, חוסר תיאבון, תיאבון מופרז, אי נוחות אחר אכילה, קשיים בבליעה, וכדומה, אינם ניתנים למדידה ולאבחנה ולא מוגדרים בתורת מחלה. יכול אדם להלך בתחושה רעה ובחוסר זרימה לחיים והוא ייקרא בריא. המחלה היא סטיה, הגורמת לעימות עם המנגנון הגופני, והיא פועלת בניגוד לפונקציות החיוניות.
לפי שיטה זו בריאות הוא מצד הפוך, גוף, שמתפקד בצורה אופטימלית ללא סטיות הניתנות למדידה ע"י בדיקות פיזיות ומעבדתיות, הוא גוף בריא.
אמנם נעשו שינויים במשך הזמן בהגדרת בריאות וחולי, אלא שעדיין הגדרה זו אינה תואמת למציאות העגומה, הקיימת ברפואה הקונבנציונלית, האמונה על שיטות איבחון ודרכי ריפוי מדעיים.
התוצאה המתקבלת מתוך ההגדרות המוטעות, שהן השקפות רציונליות ומדעיות, שיטות ריפוי הרסניות, המחלישות את הויטליות של הגוף, והמעמיקות – למרבה הצער- את המחלות לרבדים עמוקים עד לכדי מחלות כרוניות.
"ריפוי" זה, המבוסס על חומרים כימיים, פותרים את הבעיה ע"י דיכוייה, במקרה של שיעול נותנים סירופ נגד שיעול, במקרה של דלקות אוזנים או גרון נותנים אנטיביוטיקה. רבים מהרופאים מגדילים לעשות אף במחלות ויראליות אקוטיות, שעוברות בד"כ אחר מספר ימי מנוחה, ונותנים אנטיביוטיקה מתוך אחריות פנימית.

הצד השוה, שבכל התרופות הקונבנציונליות, שהן מטפלות במחלה ולא בחולה.
התפיסה של הבריאות והמחלה שונה לחלוטין בגישת הטבעונות, ואי לכך גם דרכי הריפוי שונים הם.
אנו נשים דגש אודות שיטת "חכמת הקדש" שעליה אנו אמונים.
בריאות היא מצב ותחושה, המאחדים בתוכם שלמות והרמוניה עם האדם עצמו, זאת אומרת: עם גופו והישויות הרוחניות שמרכיבות אותו: נפש, רוח ונשמה. עם הסביבה הקרובה לו - משפחה וחברה, ועם העולם. בריאות היא מצב טבעי ונורמלי של הגוף.
ההגדרה הזו היא הגדרה שלמה, המובילה לרווחה וחיוניות גופנית ונפשית, ואף לאושר.
לבריאות יש רבדים, וגם מי שתופס רובד מסוים נקרא בשם בריא. הרובד הבסיסי בא לידי ביטוי במצב, שבו כל מערכות הגוף פועלות כראוי, והזרימה שלו אל המציאות היא עקבית וקבועה.
כדי להשיג מציאות זו חובה על האדם לדעת את היסודות, שעליהם הבריאות נשענת.

יסודות הבריאות עפ"י שיטת "חכמת קדש" הם שבעה:

אמונה
שכל חייך בריאותך, הצלחתך, כשלונותיך ואפשרויותיך הם מהקב"ה מחיה החיים.
תזונה טבעית
הכוללת אבות מזון איכותיים מן הצומח ומן החי, ויטמינים ומינרלים, צמחי מרפא ותמיכות מערכתיות במקרה הצורך.
מיקוד האישיות
לדעת מי אני, מה תפקידי, מגבלותי, אפשרויותי ושאיפותי.
רגשות חיוביים
שלוה, יחסי ידידות, אחוה, אהבה, שביעות רצון וענוה.
שמירת הגוף
מפעילות יתר נפשי ופיזי, התעמלות אינדיבידואלית ושימוש נכון בגוף, עיסוי מפעם לפעם, רחצה, צום ופעילות מעיים סדירה.
ביוריטמוס
התאמת אורח החיים לקצב של הטבע ולקצב האישי שלך, מדיטציה יהודית והרפייה.
הימנעות מגירויים והרעלה עצמית
הימנעות מ: גירויי אכילה, שינה בלתי מספקת, מין מופרז, סמים, אלכוהול, תרופות כימיות, הקרנות, חיסונים בלתי נצרכים, קפה וזיהומים.

אנו ניחד לכל אחד מהיסודות הללו פרק בפני עצמו.

מחלה מהי?

ככלל, מחלה היא היפך הבריאות. אם הבריאות ניחונה במצב ותחושה המאחדים בתוכה שלמות והרמוניה, אמור מעתה, שמחלה היא מצב ותחושה של חוסר שלמות וחוסר הרמוניה בין האדם לעצמו, בין האדם לסביבתו הקרובה והרחוקה, ובין האדם לטבע והסביבה.
למחלה יש רבדים ודרגות. כשאדם פוסח או נכשל בכללים עיקריים בסיסייים, מיד הוא אוחז בחולי.
הכלל העיקרי הבסיסי שעליו לשמור הוא תזונה טבעית.
הקב"ה ברא את האדם, באופן שגופו מצויד במנגנון הגנה עצמי באופן אוטומטי, כל זמן שהוא ניזון נכון ובכמויות רצויות בתזונה טבעית, בעיקר מהצומח ומעט מאוד, עד 20% , מן החי.
כאשר הוא הופך את סדרי הטבע, וניזון ממאכלים עקורים מויטליותם, במוצרים תעשייתיים העשירים בחומרים כימיים ובמזון מן החי בכמויות גדולות, הוא מכשיר את הקרקע להתהוות מחלה, ובהמשך לסימפטומים של מחלות שונות.
בעצם התרחקותו מהטבע מכשיר הוא את הגוף להיכשל במילוי תפקידו, ולאורגניזם שלו לתגבר את הויטליות שבו על חשבון המצב שנוצר.
הכלל השני החשוב הוא שמירת הגוף:
שמירת הגוף ממאכלים מרובים, גם אם יהיו הטובים ביותר. כאשר אדם אוכל דבר מועט מדברים המזיקים, אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים. הרמב"ם בכתביו הרפואיים וב"יד החזקה" הלכות דעות פ"ג, הזכיר נקודה חשובה זו.
אותו עיקרון בדרך אחרת אומר פתגם ידוע:"שליש מכל המזון שאתה אוכל מחיה אותך, ושני שלישים מחיים את הרופאים שלך".
שמירת הגוף מעצירות ומדילוג על ארוחות חשובות.
שמירת הגוף מפעילות יתר נפשי ופיזי.
שמירת הגוף מגירויים והרעלה עצמית.

שני כללים אלו, אם נדע להישמר מהם בצורה עקבית, יזכו אותנו לבריאות איתנה.

ריפוי
הגדרתו השבת האיזון וההרמוניה לגוף בדרך טבעית ובנטילת אחריות אישית ע"י האדם עצמו באמצעות תזונה נכונה או דיאטה מותאמת, ובמקרה הצורך שימוש במשלימי מזון (ויטמינים מינרלים, אנזימי עיכול, ועוד), שימוש בצמחי מרפא, צומות שלמים או חלקיים, טיהור הרקמות, עיסוי אנרגטיבי, תמיכות אנרגטיביות בצורה הומיאופתית, חוקן, הידרותרפיה, אמבטיות שמש, מדיטציה יהודית, ביופידבק (הפגת מתח והרפיה ע"י שימוש במכשיר), אוטוסוגסטיה, הרפיה או דמיון מודרך משולב.
הבסיס להשבת האיזון נעשה ע"י תזונה, ולעת הצורך עם אחד או יותר מהדרכים הנ"ל.
הדברים אמורים במקרה של מחלה אקוטית כדוגמת שפעת, שבאה לידי ביטוי דרך אברי ההפרשה, ובד"כ באברים פריפריים.
מאחר והמחלה מסתיימת מאליה, ואינה חוזרת אם מסייעים לגוף לניקויו מפסולת, ונותנים לו מנוחה והגנה - אין צורך יותר מאשר תזונה נכונה, ושימוש בצמחי מרפא, בצומות ובמיצים טבעיים.
במקרה של מחלה כרונית בעלת סימפטומים מתמשכים, שמקורם באיברים הפנימיים של הגוף, יצטרכו עוד מספר אמצעים, שהעיקריים שבהם יהיו תזונה טבעית אינדיבידואלית צמחית, צומות חלקיים או מתמשכים, חוקן, צמחי מרפא, טיהור רקמות עמוק, ויטמנים ומינרלים.
אם למחלה יש אופי פסיכולוגי נפשי, יצטרכו גם דמיון מודרך משולב, בתוספת מדיטציה, אוטוסוגוסטיה והרפיה או בלעדיהם.

א מ ו נ ה:

האמונה בבורא יתברך הכל יכול ומחיה החיים הוא כלל חשוב לבריאות. ככל שעצמת אמונה זו גדלה, כך עצמת הבריאות והאיתנות הנפשית מתגדלת.
האמונה, שכל גורלי נתון בידו יתברך, משחררת את האדם מתלות אובססיבית בעצמו ומשליכה את יהבו עליו. עצם אמונה זו מצמיחה כח ריפוי חדש באדם, ומזרימה בו כוחות ויטליים, המעודדים התמודדות עם המחלה.
אמונה זו מעודדת קרבת אלהים ותפילה אליו.

טיבה של אמונה:

המפתח והיסוד לאמונה היהודית היא ההכרזה הנאמרת פעמיים ביום "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד", אחדות פשוטה ומוחלטת המקיפה את כל היקום הנמצאת בכל היקום, והמחיה והמהווה אותו בכל רגע.
אמת זו כלולה במילים "וידעת היום והשבת אל לבבך, כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד, לט)
יכול אדם להגות באמת זו, להרהר באין סופיותו של אלקים, בחכמתו הרבה, בעצמתו הגדולה – ובכל זאת עדיין לא לבקש כל עזרה ממנו, אם לא שישיג שה' טוב ומטיב לכל בריותיו כי חפץ חסד הוא ורב להושיע. ככל שירבה להגות בטיבו הנצחי של הבוי"ת, כך יחוש את קרבתו לאלקים "ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באלהים מחסי".
ככל שהאמונה תמה וזכה, כך הקריאה אליו תהיה בתמימות ובכל לב, ואז "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת".
התפילה אינה נלמדת, התפילה היא פעל יוצא מלב טהור, המשליך על ה' את יהבו.
התפילה היא מתת אלהים והיא ממוקמת בחושיו של האדם באופן אינסטינקטיבי, באמצעותה יכול הוא לצאת מעבדות לחרות נפשית, מאפלה לאורה, מחולי לבריאות, ומדיכדוך לאושר. אין אדם כה עשיר שיכול לותר עליה, גם אם לא נתן לחוש זה להתפתח, עצר בעדו, ואף דכדך אותו,חזקה עליו שמידי פעם בפעם יקרא אל ה' מעל, ויבקש את עזרתו בשעת צרה או מחלה.
אין מנוס מחוש זה!
גודל בטחונו של האדם בה' מושיעו בעת צרה קשורה קשר ישיר להשקפתו על ה'. ככל שקבועה בדעתו של האדם אהבת ה' אל ברואיו, קרבתו אליהם, יחסו האבהי והסלחני, ותשוקתו העיקרית להיטיב להם – כך יגדל בטחנו, ועל כן בשעת צרה ובשעת מחלה יקראל אל ה' ויבקש את חסדו. קרבת אלקים זו תיטע בו בטחון ומשען, ותעורר בו כוחות מחודשים, בחינת צדיק באמונתו יחיה.

דרכי התפילה:
התפילה צריכה שתיאמר אחר התבוננות מעמיקה בה' אחד ושמו אחד, איך הוא ממלא כל העולמות וסובב כל העולמות, ואין כל מקום פנוי ממנו, והוא נמצא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תפילה זו יכולה להיאמר גם במחשבה שבלב ולאו דוקא בפה.
כשמתפלל בלבו צריך שיצייר במחשבתו את בקשתו. אם צריך הוא רפואה, יחשוב שהנה אור גדול המתפשט משמים ממעל מתלבש בו, ושולח קרני אור לרפאותו. כשצריך להינצל מצרה, יחשוב שאותו אור סוכך אותו ומגן עליו מפני הצרה.
איך ידע אדם אם תפילתו התקבלה?
אם יחוש הרגשת בטחון וחום שמציף את כולו אחר ציור זה במחשבתו, ידע נאמנה שתפילתו התקבלה.
זוהי הדרך הראויה לאנשים בעלי מעלה היודעים לרכז את שכלם, ריגושיהם, תגובותיהם והרהוריהם הפנימיים. אנשים פחותים כמונו עליהם להוציא בשפתיהם את בקשותיהם.הוצאת הדברים בחיתוך שפתים מלכד את החושים החיצוניים, שאנו כבני אדם מתרגשים מהם, עם השכל הפנימי.

האושר שבאמונה:
"באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהילים)- זוהי קביעה הנאמרת על ידי אדם, שהאמונה היא נר לרגלו. אם מאמין אדם, שכל ארועי חייו להם שני פנים, או מכוונים מלמעלה בכח הגורל המזל וכו', או שהוא אשם בנסיבות אלה – ימצא נחמה רבה, ובלבד שהוא בעל מעלה, בצרתו זו, בעצם זה שיצדיק עליו את הדין.
עצמתה של הרעה תתגמד בכח התבוננות זו ותתמתק קמעה. בכח הקווי והתפילה עתיד הוא למשוך עליו חסד ולצאת מאפלה לאורה.

תזונה טבעית
אבות המזון הדרושים לקיומו של האדם – חלבון, שומן, פחמימות, מינרלים וויטמינים. תפקידיהם בעיקר הם שלשה:
לספק חומר לבניית גופנו רקמותיו, תאיו ושריריו.
לספק אנרגיה (כוח ומרץ) לעבודת הגוף, טעינת משאות, הנעת הידיים והרגליים.
הסדרת תהליכי החיים בכללם.

מה מקור האנרגיה?
מן השמש קרני האור והשמש שופעים אנרגיה לתבל ולכל יושבי בה, לדומם, לצומח, לחי ולמדבר. כולם מכילים אוצרות של אנרגיה, מהם אנרגיה גלוייה ומהם אנרגיה, שהיא גנוזה וכמוסה – עד בו התנאים להתגלותה. המים הזורמים בנהר מושכים את האנרגיה שלהם בשעה שהם נופלים ומניעים גלגלי טחנה או טורבינות החשמל או בשעת סערה בים, כאשר במלוא העצמה סוחפת כל דבר שנקרא בדרכה. העץ והפחם מפיקים את האנרגיה בשעת בעירתם בצואת חום וכח. האדם העובד והיוצר אף הוא מפיק אנרגיה.
יש הבדל בין האנרגיה שמקבל האדם לבין האנרגיה של הדומם והצומח. הגוף החי אינו מקבל את האנרגיה שלו ישר מן השמש, לכל היותר השמש תעורר בו את החיוניות, ותרפא את חולי גופו, כאמור שמש צדקה מרפא כנפיה, ואף תחזק ותתמיד את בריאותו. כדי לקבל אנרגיה אנו חייבים לספק לעצמנו מזונות מעולם הצומח ומעולם החי. ברם, לא רק ממזון גשמי אנו שואבים אנרגיה, כי אף ממזון רוחני- משמחה ומשלוה, מאושר וממרגוע, מאהבה לבורא ולבריאה, ומשנאה לרע ולמשחית. אדם, שחי מתוך הרמוניה, אינו זקוק לכלות כמויות של מזון כדי להחיות את גופו ולחדש את האנרגיה שלו. האנרגיה הרוחנית הנמצאת בקרבנו בונה וקושרת בנו מין מנגנון הדומה לזה של האטום. היצור החי כשהוא במלוא חיוניותו פועל בו מנגנון קורן, שנקשר ונצבר עם הגוף ויוצר אנרגיה, וכשהוא בא במגע עם מזון ויטאלי נקשר ונצבר עם אנרגיה פיזית, היוצרת הרמוניה אמיתית ומזינה את הגוף והנפש. זהו יסוד של גוף בריא לעבודת ה'.

הפירות, והירקות והדגנים המלאים, כאשר הם במלוא ויטאליותם, שקבלו אור שמש די הצורך וגודלו בצורה טבעית, ללא חומרים רעילים, באדמה מדושנת ובריאה- הם בעלי ערך תזונתי גבוה יותר מאשר בשר החי, על אף שהוא גודל בצורה טבעית ובריאה, לפי שספוג ואצור בו אנרגית השמש, ונעשה כיחידה אחת עם מה שספג מן האדמה והאויר; מה שאין כן החי, שכדי להכשירו לאכילה, חייבים אנו להעבירו תהליך של בישול, וזאת חרף היות בשר החי גבוה במעלתו.
מה סופג הצמח מן האדמה ומה סופג מן האויר?
"הצמח יונק בשרש וסופג אל תוכו מן האדמה את המים, עם זאת הוא קולט גם את כל החומרים שבקרקע הנמסים במים. חמרים שאינם נמסים במים לא יגיעו לעולם אל הצמח. המים מתאדים אחר-כך והחמרים שהיו בתמיסה נשארים בגוף הצמח ומשמשים לו חומר להרכבת מזונו. חומרים אלה הם מינרלים שונים ומלחים. בשרשים קולט הצמח גם את החנקן בתרכובת פשוטה, חומר המשמש אבן בנין לחלבונים. חנקן יש אומנם במידה רבה באויר הסובב אותנו (כמעט 5\4 של האויר הן חנקן), ואעפ"כ אין הצמח יכול לקלטו מן האויר אלא מן האדמה. הצמח סופג אפוא מן האדמה : מים, מלחים, מינרליים וחנקן".

מה סופג הצמח מן האויר?
יסוד בנינו של הצמח הריהו הפחמן : אם נשרוף כל צמח – יתאדו מימיו. בתחילה יתפחם כולו, אח"כ ישרף כליל וישאר ממנו רק מעט אפר מינרלי שאינו נשרף. מהיכן קולט הצמח את הפחמן, המשמש יסוד לכל החומרים האורגניים – הפחמימות, השומנים והחלבונים ?
כאן הגענו אל העבודה המענינת אשר רק הצמח יכול לעשותה: הוא קולט את הפחמן מן האויר דרך עליו הירוקים. אכן שותפה גדולה וחשובה יש לו בעבודה זאת, הלא היא השמש. רק באור השמש יכול הצמח לקלוט את הפחמן. קליטה זאת של הפחמן מן האויר אינה פשוטה כל עיקר: הפחמן נמצא באויר בכמות מצומצמת מאוד (לרוב כ0.03% ), ואין הוא קים בו באופן נפרד, אלא מורכב תרכובת כימית עם חמצן אטום אחד. פחמן (C) מורכב עם שני אטומים חמצן (O), והם יוצרים אפוא את המולקולה 2CO - הוא הגז, הנקרא בשם דו תחמוצת הפחמן, הנוצר בשעת נשימתו של כל חי וכל צומח. מדו תחמוצת הפחמן צובר לו הצמח את הפחמן הדרוש לו בתרכבותיו.
ד"ר בירכר בנר, רופא שוויצרי מפורסם ואחד מגדולי חוקרי התזונה והשפעתה על הבריאות- הגיע למסקנות מענינות ומאלפות בספרו " תורת התזונה החדשה".הוא קובע, כי השמש המקרינה אורה על הפירות והירקות, בונה וקושרת בהם מן מנגנון הדומה לזה של האטום, והוא קורא למזון זה מזון בעל ערך אור השמש. בדיקותיו השקדניות של בירכר-בנר וחקירותיהם האחרונות של אנשי מדע אמירקניים גילו, כי הפרי החי מהוה מן אורגאניזם הארמוני בו פועל מנגנון קורן (רדיו אקטיבי), שנקשר ונצבר בו אור השמש, לפיכך ראוי לדעתו של בירכר- בנר (כדי להפיק תועלת חיונית מלאה מן הפרי), לאכלו שלם מיד עם קטיפתו מן העץ או מן השיח, זאת אומרת שרצוי לא לקלוף את הפירות והירקות (אם ניתן לאכלם בקליפתם), כי אם לאכלם בשלמותם על כל מה שבהם. לפי סברה זו מי שאוכל חצי עגבניה, מעביר אל קרבו רק חלק מתוך אותו מנגנון מופלא של הטבע, ולפיכך גם לא יפיק את התועלת הבריאותית המקסימלית מן הפרי. אנו בני תקופה זו, שיסוד האטום הולכים ונעשים "מובנים מאליהם", לא נשתומם ביותר על יתרון כוחו של הפרי החי ,בעל הקאלוריות הנמוכות ביחס לחומר הביולוגי בעל מידות קאלוריות גבוהות יותר ומשולל ערך תזונתי חיותי. ביקוע האטום לימדנו באיזו מידה עולה עצמתו הפנימית של גרעין זעיר ובלתי נראה לעין על כוחו הפוטנציאלי של חומר גלמי העולה עליו במשקלו ובהיקפו אלפי מונים.
את פרקנו זה נסכם : פרי מלא ויטאליות עולה על חומר גלמי חסר ויטאליות עשרת מונים. אותם הניזונים בפירות וירקות, מלחם מלא ומעט מזון מן החי- בעל חשיבות תזונתית שניה במעלה- אין להם צורך לדאוג למלאת את כרסם בזני בישי ובקלוריות רבות.
 

.