דף הבית / חנות / מאמרים / אודיו / פורום

האם יש תשובה לשאלה מהי כמות המזון שנאכל?

 
תורתנו תורת חיים, החולשת על כל תחומי החיים- המעשיים, הנפשיים והרוחניים, מלמדת אותנו מהי הכמות, שאליה נשאף על מנת להתמיד את בריאותנו ולחזק את גופנו. בתורה נאמר:"זה הדבר אשר צוה ה', לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגלת" (שמות טז). חז"ל במסכת עירובין פ"ג: למדו מזה:"האוכל במידה זו, הרי זה בריא ומבורך, יתר על כן רעבתן, פחות מכך מקולקל במעיו".
למשקלו של העומר נתנו כמה דעות, והדעה המקובלת היא 1680 גרם.
אין בדברים אלו קביעה, מבחינת "כזה ראה וקדש", אלא גילוי בלבד, והכמות היא אינדבידואלית.
העיקרון, שעומד מאחורי כמות זו, הוא אכילה ושתיה בכמות הרצויה ולא בצורה מופרזת, כעין מה שאמר אליהו הנביא בשעה שפגש את רבי נתן:"אכול שליש, ושתה שליש, והנח שליש, ולכשתכעיס תעמוד על מלואך" (גיטין ע' ע"א); וכפסיקתו של הרמב"ם בהלכות דעות פ"ד הלכה א': "לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא", ושם בה"ב כתב:"לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משבעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין". כה יאמר החכם בן סירא לז: "ברב אוכל- רב מכאוב, ותבואות זולל כאב בטן. עצומים הרוגי זוללות, ומכלכל אדמתו ישבע לחם".

מדע התזונה הרציונלי קבע כמות מזון גדולה לאדם וסיווגו באופן זה:
אדם העובד עבודה קלה, אדם העובד עבודה בינונית, ואדם העובד עבודה גופנית קשה. אם יקרה, "הדואגת" לבנה הקטן, מלעיטה אותו במאכלים רבים יותר מכפי כח הקיבולת של בנה וזאת כדי "לספק" לו קלוריות רבות, כדי שיוכלו ליצור את תאיו, לחדש את חלבוניו ורקמותיו ולחזק את עצמותיו, היא אינה חושבת מה מקור המזון, שאותו הוא אוכל. כאשר הילד אינו מכלה את הכמות, חושדת האם בחוסר תיאבון או במחלה, ומיד לוקחת אותו לרופא לבדקו, ומבקשת וויטמינים או תכשירים מעוררי תיאבון, וכדי לעורר בו את התיאבון נותנת לו מתאבנים או מכריחה אותו לאכול- ונמצא שהוא והיא מתעמתים בנושא האוכל.
ייאמר ברורות: אין צורך להיכנס לפחדים ולחששות בשעה שאנו ניזונים ממזון טבעי, אם אנו אוכלים לשבעה עד כדי שלש ארוחות ביום, כי ה' הטביע בגוף האדם את התחושה לסיפוק המזון שלו בשעת הרעב והצמא (להלן נקדיש פרק על הרעב והצמא), ואם יאכל כדי שבעה מובטח לו, שלא יגיע לעולם לתת תזונה. המדענים לא העריכו נכונה את המזונות מבחינה ויטאלית, המיועדים ככלות הכל לאורגאניזם החי, ולא לדוד קיטור או מנוע בנזין. הפרי החי ממלא תפקיד שונה לחלוטין בגוף האדם מאשר הפחם בתנור, אע"פ שאלה ואלה מספקים חום ואנרגיה. התברר, כי האנשים החיים בעיקר מתזונת מזונות חיים, די להם ב- 1500 קאלוריות ואף פחות מכך בשביל עבודה קלה, בשביל עבודה בינונית די ב- 1700 קאלוריות, ובשביל עבודה גופנית קשה די עד 2000 קאלוריות, והעמים "הפרימיטיביים" והפראיים בכל קצוות תבל, שלא זכו לחידושי מדע התזונה ולא ידעו מחקר רפואי מהו- יוכיחו. כל מי שעוסק במחקר התזונה והשפעתה על בריאות האדם, חייב להסתייע בדוגמאות משבטי אדם אלה, שנשארו כשמורות טבע, השומרים על מאכליהם ודרך חייהם המוסרתיים מדור לדור.
"לנו ניתן להתחקות על נוהלי הסעודה של שבטים פרימיטיביים אלה ולהעמידם במבחן הניסוי המעבדתי-מדעי, ולהפיק מכך את הלקחים לבריאותינו אנו". אלפי מדענים חקרו את החולי, ורק מעטים חקרו את הבריאות. אחד מהם היה ד"ר וסטון א. פרייס המספר לנו על מחקריו בספר התזונה וההתנוונות הפיסית". כותב יעקב ייניך בספרו "החיטה יסוד הבריאות".
ד"ר פריייס התחקה אחר קבוצות אנוש מבודדות בהרי האלפים השוויצריים, בצפון איטליה, באי מאן שבין אנגליה לאירלנד, בהברידים החדשים באוסטרליה ובניו זילנד, במרכז אפריקה ובגו'נגלים של דרום אמריקה, באלסקא ובאיי האוקינוס השקט. מזונם של רבים מעמים אלה היה מוגבל ביותר, חרף זאת נהנו עמים אלו מבריאות ומחוסן גופני, ורבים מהם הגיעו לזקנה.

.